הקופסא הגיעה אל פתח החנות. נחמן המשיך לקבל הזמנות בטלפון, אז צדקיהו ניגש אל הדלת כדי לשחרר את השליח. הוא הציץ בקופסא, הקרח שמר על הדגים שהציצו אליו בעיניים בורקות.
“כמה סלמון את רוצה? לחתוך למנות? להשאיר את העור?”, נחמן המטיר את השאלות על הלקוחה בטלפון באופן אוטומטי. אולי כדאי לשים פה איזה רובוט הוא חשב לעצמו, כמה פעמים אני צריך לשאול את אותן שאלות ולשמוע את גברת מזרחי מעירה לי שפעם שעברה הסלמון לא היה מספיק ורוד?
אולי באמת מרכזייה חכמה תפתור את הבעיות. אין מקום לתלונות ושאלות מעצבנות. לסלמון לחץ 1, לחלוקה למנות לחץ 2 ולתלונות ובקשות מיוחדות לחץ לקבלת מענה אנושי. מעטים יצלחו את המערכת, הטלפון שלי יפסיק לצלצל והחיים יהיו יותר רגועים. נשמע לי מצוין, דמיין נחמן.
צדקיהו פתח את הקופסא, כ-30 דגים חיכו לו שם. חלק יישארו שלמים, אבל יאבדו חלקים פנימיים בדרך, אחרים יופשטו מעמוד השדרה ויישארו פילה נקי ויש כאלה שמיועדים להיי סוסייטי – סשימי, סביצ’ה ואפילו סושי ביתי. הכל תלוי מאיזה מוצא אתם – עדות המזרח, אשכנז או העדה החדשה – מושפעים מבשלני טיק טוק.
“אל תיגע בי”. הוא שמע קול קטן.
הוא הביט מסביב, לא היו לקוחות בחנות ואפילו נחמן לא היה בטלפון אלא יצא רגע לעשן סיגריה.
“זה ישתלם לך”. הוא שמע שוב את אותו קול.
מי זה מדבר אליו, הוא התחיל לשמוע קולות? הוא מדמיין דברים? אולי זה הקול הקטן הזה בתוכו שצץ לפעמים באמצע התפילה, ושואל אותו מה הוא עושה שם בעצם והאם באמת אלוהים מקשיב ובכלל אכפת לו מי בא לבית הכנסת ומי מתהפך במיטתו?
“אני מבטיח לך, אל תיגע בי ויקרו לך דברים טובים”. הקול הקטן התעקש.
הוא ניסה להתרכז ולהבין מאיפה זה בא. נחמן עדיין היה בחוץ, הפעם עם הטלפון, בטח שוב מנסה לשכנע מישהו שחוץ מסלמון יש עוד דגים טובים ושפורל הוא בן דוד מאוד נחמד של הדג הוורוד מנורבגיה. נמאס להם להיתקע עם דגים שלא נמכרים ועם מחסור בסלמון שנחטף על ידי ההמונים.
“תוכל לקבל משאלה אחת, אבל אל תשתמש בטריק של הילדים – ‘המשאלה שלי היא שדון שמגשים את כל המשאלות’. זה לא בחוקי הפורמט”. הקול הקטן תפס ביטחון והתחיל קצת לדבר.
משאלה? מאיפה זה מוכר לו? הפעם האחרונה ששמע על משאלות היה בספרי הילדים. האונה האחורית במוחו של צדקיהו הבהבה. משהו שם ניצת.
הדייג ודג הזהב! שם היה דג שמגשים משאלות. זה קורה עכשיו גם פה בחנות דגים קטנה בנס ציונה? צדקיהו סירב להאמין. גם משהו לא הסתדר לו, בסיפור היו 3 משאלות, אז למה הוא צומצם לאחת בלבד? אם זה כבר קורה, אז לפחות עד הסוף, הוא חייך לעצמו.
“מי מדבר אלי?” הוא שאל בקול רם.
“זה אני, פה בתוך הקופסא. הדג הכי ימני בשורה השנייה. תאמין לי, יש לך משאלה, רק אל תחתוך אותי”. הקול הקטן ענה.
הדיאלוג התחיל.
“איזו משאלה אני יכול לבקש? שלום עולמי, המון כסף, ניצחון מוחלט על כל אויבינו? יש איזה גבול למה שאתה יכול להגשים?”, הוא שאל והתחיל לגשש את דרכו לעבר האושר.
“תבקש מה שתרצה, ומה שאני יכול אני אתן. גם אני לא יודע מראש מה ריאלי ומה סתם פנטזיה. בעיקרון, אני סוג של שליח, לא זה שעושה את העבודה. אתה אפילו לא חייב לבקש בקול רם, מספיק שממש תרצה את זה ותחשוב על זה חזק וזה יבוא”, הסביר הדג את נוהל המשאלות.
אולי חוכמת ההמונים תעזור. “מה ביקשו בעבר?”, תהה צדקיהו.
“אסור לי לגלות. זה כמו פתק בכותל, זה אישי. אתה כותב, שם באבנים הקדושות ואחרי כמה זמן בא מישהו עם מטאטא וזורק לפח. באמצע אתה מקווה שאלוהים קרא ויגשים לך”, אמר הקול הקטן.
הדילמה הייתה קשה: האם לנסות לפתור את בעיות העולם הזה, לתת שלווה לעם היהודי אחרי אלפי שנים של רדיפות, ולהיטיב עם האנושות, או לבחור במסלול הקל – ברכת הפרנסה והאושר האישי? צדקיהו הגיע לצומת ולא ידע לאן לפנות.
“אולי נשלב? נבקש אושר עולמי וזה יכלול גם אותי ומשפחתי. מה דעתך?”.
הדג לא ענה. צדקיהו שאל שוב, אבל השתיקה מתוך הקופסא הייתה צוננת. הוא התחיל להזיז את הדגים כדי להגיע אליו אבל לפתע התבלבל. מה הוא אמר לי, שהוא הימני ביותר, ובאיזה שורה? כל הדגים נראו לו אותו דבר.
הדלת נפתחה בחוזקה, נחמן צעד פנימה: “אתה לא תאמין מה קרה. עישנתי סיגריה בחוץ בשקט, אפילו הטלפון לא צלצל, ופתאום ניגש אלי מישהו ברחוב ואמר לי שיש לו משהו בשבילי. אמרתי שלא הזמנתי כלום, אבל הוא התעקש. הוא נתן לי ביד מכשיר קטן שהוא טוען שהוא סוג של התקן AI נייד. לא הבנתי מה הוא רוצה, והוא הסביר לי שזה ממש יעזור לי בחיים. זה סוג של צ’יפ ממוחשב ששמים על הטלפון והוא הופך למדריך שלם לקניית דגים שעונה על שאלות. תראה איזה מדהים: הוא שואל אותך איזה תבשיל אתה רוצה להכין, מייעץ לך איזה דג מתאים לזה וגם נותן לך טיפים לגבי איזו צורת חיתוך לבקש ואיזו תוספת תתאים ליד הדג. הוא אפילו מסדר הכל יפה בדף הזמנה ושולח את זה גם אלי וגם ללקוח. זה יחסוך לי המון זמן! איך זה נפל עלי משמיים. מדהים ממש”.
צדקיהו הביט בו בעצב עמוק. “אז המשאלה שלך התגשמה?”.
